הטיול נערך בסימן "מחורבן לגאולה", בשל ימי בין המצרים הקרבים ובאים. תוואי הטיול היה דומה למה שתיאר נדב בפוסט הקודם, על טיול הבנים: התחלנו בעיר דוד, סיירנו בה, עלינו ב"שביל עולי הרגל", עברנו למרכז דווידסון, ומשם לכותל, למכון המקדש ולסיור נוסף ברובע היהודי.
חבל להכביר מילים, כשאפשר להביא תמונות וחוויות מהטיול. את התמונות צילמנו בקבוצה של
כיתות ג', אבל הקבוצות האחרות חוו דברים דומים.
זו הנקודה שבה התחלנו, בתצפית. כאן בכיוון אל העיר העתיקה והר הבית, אבל הצלחנו לראות מדוע אומרים "ירושלים הרים סביב לה", כי לכל מקום שמביטים מן המקום הזה, רואים הרים.
משיא ההר הגבוה - ירדנו עד למטה. זה החלק רחוב שהיה קבור מתחת לאדמה, ונמצא ליד בריכת השילוח, שגם היא היתה קבורה מתחת לאדמה. בפנים חשוך, וקצת טחוב, ודי מפחיד, וזה עוד בלי שראינו את המיצג האורקולי במקום.
ההתחלה של "דרך עולי הרגל" נראית יפה ומבטיחה, עם ציור קיר רחב, ויפה. אלא שרוב הרחוב שהיה בעבר, כמו בריכת השילוח ודברים נוספים, נמצא היום מתחת לבתים. כל מה שנותר לנו בדרך עולי הרגל, הוא שביל ניקוז קדום, שהיום הוא נקבה חשוכה וצרה. וכך הלכנו בה:
היה אורך, וצפוף, וקצת מפחיד, וארוך (אמרתי כבר?) אבל התגברנו, והמשכנו בדרך עד סופה, עד למרכז דווידסון. הנה תמונה שצילמה עטרת כהן:
לקינוח, הנה המורה יואב עמיר, בסדנת פנטומיה מאולתרת: "קירות זכוכית":
בכותל לא צילמנו (אבל כן כתבנו פתקים והכנסנו בין האבנים), וגם במכון המקדש לא. אבל זה לא אומר שלא היה מעניין מאוד. בסיום הסיור עברנו בקרדו וב"כיכר בית המחסה". המדריכה רחלי אמרה שמעולם לא היתה לה קבוצה כזאת, שכל כך אוהבת ללמוד, ורוצה לשמוע ולדעת עוד ועוד.
אני חושבת שזו המחמאה הכי טובה שיכולה להיות. הידד לבנות "דעת". ניפגש ביום ראשון הבא, ב-12:30, במפגש האחרון לשנת הלימודים תשע"ג.
חבל להכביר מילים, כשאפשר להביא תמונות וחוויות מהטיול. את התמונות צילמנו בקבוצה של
כיתות ג', אבל הקבוצות האחרות חוו דברים דומים.
זו הנקודה שבה התחלנו, בתצפית. כאן בכיוון אל העיר העתיקה והר הבית, אבל הצלחנו לראות מדוע אומרים "ירושלים הרים סביב לה", כי לכל מקום שמביטים מן המקום הזה, רואים הרים.
משיא ההר הגבוה - ירדנו עד למטה. זה החלק רחוב שהיה קבור מתחת לאדמה, ונמצא ליד בריכת השילוח, שגם היא היתה קבורה מתחת לאדמה. בפנים חשוך, וקצת טחוב, ודי מפחיד, וזה עוד בלי שראינו את המיצג האורקולי במקום.
ההתחלה של "דרך עולי הרגל" נראית יפה ומבטיחה, עם ציור קיר רחב, ויפה. אלא שרוב הרחוב שהיה בעבר, כמו בריכת השילוח ודברים נוספים, נמצא היום מתחת לבתים. כל מה שנותר לנו בדרך עולי הרגל, הוא שביל ניקוז קדום, שהיום הוא נקבה חשוכה וצרה. וכך הלכנו בה:
היה אורך, וצפוף, וקצת מפחיד, וארוך (אמרתי כבר?) אבל התגברנו, והמשכנו בדרך עד סופה, עד למרכז דווידסון. הנה תמונה שצילמה עטרת כהן:
לקינוח, הנה המורה יואב עמיר, בסדנת פנטומיה מאולתרת: "קירות זכוכית":
בכותל לא צילמנו (אבל כן כתבנו פתקים והכנסנו בין האבנים), וגם במכון המקדש לא. אבל זה לא אומר שלא היה מעניין מאוד. בסיום הסיור עברנו בקרדו וב"כיכר בית המחסה". המדריכה רחלי אמרה שמעולם לא היתה לה קבוצה כזאת, שכל כך אוהבת ללמוד, ורוצה לשמוע ולדעת עוד ועוד.
אני חושבת שזו המחמאה הכי טובה שיכולה להיות. הידד לבנות "דעת". ניפגש ביום ראשון הבא, ב-12:30, במפגש האחרון לשנת הלימודים תשע"ג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
התגובה תפורסם לאחר אישור המערכת.