רוחץ אחד הצדיקים הנעלים.
עננים מקדירים את השמיים
והולכים וגואים המיים.
לבילוי מגיע סוף
הצדיק מנסה לחזור לחוף.
אז הוא רואה לידו שחיין.
'אני שוחה מצויין !
ידוע כמי שהיה
אלוף ישראל בשחייה.
ידידי, תן לי יד
ונגיע לחוף מייד'.
הצדיק מחייך :
'אני לא דואג איך
אני בסוף
אגיע לחוף
בדרך זו או אחרת
התורה אותי שומרת.
אני מודה לך על ההצעה
אבל אמרתי הבוקר מודה אני
ה' ישמור עלי מכל רעה
הים הוא לא עסק רציני'.
השחיין מושך בכתפיו
ובזריזות לחוף שב.
והגלים גבוהים נורא
והנה מתקרבת סירה:
בוא, עלה במהרה
כי מתרגשת לבוא סערה.
הצדיק מחייך: 'תודה על העזרה
אני אגיע במהרה
סערה או לא סערה
ה' יצילני מכל רע'.
נעלמה הסירה בכיוון החוף
והים מוסיף לזעוף
לגובה הגלים אין סוף.
והחוף רחוק רחוק.
והנה עובר מסוק.
רמקול מהדהד בין הגלים
' תפוש את סולם החבלים' !
והצדיק מחייך: ' אני?
נפגש בחוף. פיצה על חשבוני'.
כך ענה הצדיק בשלווה
המסוק התרחק ברחיפה
ובים הסוער הצדיק טבע.
למחרת הגיעה לחוף רק גופה.
אמרו מלאכים לפני הגבורה:
' זו תורה וזו שכרה!?
צדיק טובע בסערה' !?
והתשובה הגיעה ברורה:
ישועת ה', וזה הוא חוק
אינה נמצאת בנס רחוק
לפעמים נמצאת עזרה
בשחיין מיומן, או בסירה
לעיתים ה' שולח מסוק
והמסרב לעזרה עושה לצחוק
כשהוא מבטל בכזו קלות
את חובת ההשתדלות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
התגובה תפורסם לאחר אישור המערכת.