נאות קדומים / סיור לשלוחת חשמונאים

השבוע יצאנו לטייל בנאות קדומים, מקום מדהים מלא בפעילויות ויותר מכך - בצמחיה עשירה ומגוונת וכל צמח שמוזכר בתנ"ך, אפילו באזכור קטנטן וחד פעמי - מופיע שם.

אבל המדהים בסיפור - שכל זה נמצא שם פחות מ 60 שנים: לפני 60 שנים אם היינו מגיעים לשם, היינו מוצאים שם סלעים וסלעים ועוד קצת סלעים. רעייה בלתי מבוקרת של רועים מירדן, עיראק ואזורים נוספים, גרמו למידבור של השטח: לדלדול הצמחיה, השורשים ואחריה לדלדול של האדמה שנסחפה כאשר לא היו שורשים שיחזיקו אותה במקומה.

אנשי חזון ניסו במשך שנים ארוכות לשקם את האזור וכיום התוצאה מרשימה בכל קנה מידה.

(בתמונה: נזכרנו גם בנופלים כאשר מבעד לצמחיה המגוונת הציץ אלינו "דם המכבים")

אז מה עשינו שם?

ניסינו להבין את ההבדל בין בורות לבארות (בורות - ניקוז, בארות - מי תהום) והתנסינו בשאיבה בשיטות מסורתיות (בורג ארכימדס, חבל). בהמשך, אפינו פיתות על סאג', בנינו בתים מלבני בוץ והאמיצים אפילו הכינו לבנים מבוץ בעצמם.

היו עוד פעילויות רבות והמדריכים שלנו הריצו אותנו מפעילות לפעילות כדי שנספיק "לטעום" מהכל. ההתרשמות שלי היתה שניתן להעביר שם כמה ימים מבלי למצות...

אגב המדריכים שהיו מעולים, עולה תהיה לגבי דרישות התפקיד שדורש המקום מהמדריכים שלו: למדריך המעולה שלנו, שהחזיק את התלמידים כמה שעות מרותקים, קראו "אילן" ולמדריכה המצוינת שהלהיבה את הבנות קראו "ניצן". האם בנאות קדומים מקבלים רק מדריכים ששמם "טבעי"?...

(ובנימה אישית: תודה לאילן ולמנחם שעזרו לי מעל ומעבר לתפקידם כדי לטפל בבעיה קטנה אך אקוטית שהיתה לי..תודה!!)

חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים... 

סיור במוזיאון הרצל

בשבוע שעבר, סיירו כיתות ו-ח במוזיאון הרצל. המוזיאון בנוי כחיזיון אור קולי ענק אותו רואים בהמשכים בין חדרי המוזיאון.
במרכז העלילה ניצב שחקן הנדרש לגלם את תפקידו של הרצל ובעזרת תחקירנית ובמאי - יוצא למשימה ומנסה להכיר את הרצל טוב יותר ולשחק נכון יותר את דמותו.

המבקרים, צופים בתהליך הלמידה של השחקן ועוקבים אגב כך אחר חייו ופועלו של הרצל.

הלכנו מוקסמים מדמותו של הרצל, לקונגרס הציוני הראשון, השני והשלישי וחווינו את תסכולו בקונגרס השישי.

היה מרתק לראות את חדר העבודה של הרצל כולל את היחס המעריץ לדמויות שנתנו לו כל כל הרבה כח - הוריו.

גם מקומם של המכבים הגיבורים לא נפקד מחדרו של הרצל שראה בהם מודל לגאווה לאומית יהודית.

החצר התימנית

אתמול ביקרנו בחצר התימנית. למי שטרם מכיר - החצר התימנית הוא בית מלאכה לצורפות תימנית מסורתית בשילוב מוזיאון המשמר ומציג פריטים נדירים שהשתמרו מתימן.

לראות הכל ולהבין הכל - ידרשו כמה ימים ואולי יותר אבל בכל זאת, טעמנו והרחנו מעט מניחוחות התקופה. 

אז מה היה שם? 

הכנת 'סלוף' 

הסלוף, הפיתה התימנית המסורתית מאפיינת את השולחן התימני שנים רבות. הבנות הכינו בעצמן את הפיתות ונהנו לאכול ממעשה ידיהן.. 

הכירות עם הצורפות התימנית

הצורפות התימנית עושה שימוש בחוט כסף דק שמלופף ויוצר דוגמאות עדינות ומרהיבות. את הכל לא יכולנו לראות אבל הספקנו לראות את השלבים הראשונים של יצירת חוט הכסף והזיקוק שלו וגם כמה שחזורים של עבודות עתיקות. 

הדרכה במוזיאון
בקומה העליונה, מעל בית המלאכה, יכלו התלמידות לראות פריטים יחודיים ולשמוע מעט הסברים. היו לתלמידות שאלות מעולות והסקרנות היתה רבה! ראינו את ה"שופר התימני" העשוי מקרן של אנטילופה וניסינו להבין מדוע השתמשו התימנים דווקא בו. נותרנו פיעורי פה מול ה"אתרוג התימני" והופתענו לגלות שהתימנים לא כתבו את ספרי התורה שלהם, בדרך כלל, על קלף ("אז זה לא כשר!!!") אלא על גוויל ("אה. אז זה בסדר?").

ראינו גם מאכל תימני מסורתי שלא כל כך השתמר לימינו - הארבה. הכרנו את סימני ההיכר כפי שמופיעים בתורה ובנוסף את הסימן התימני המסורתי - האות ח' שחרותה על גחונו של הארבה (למרות שאני משוכנע שצריך להפוך את הארבה ואז זה הופך לאות כ' = כשר...).

בקיצור - נהננו והחכמנו... 

טיול בנות / עין פשחה - קומראן

הטיול כבר עבר מזמן אבל הרשמים נשארו.. אז בואו נעשה סיכום קצר לטובת מי שלא היה...

עין פשחה

את הטיול התחלנו בעין פשחה, פינת חמד לחופי ים המלח. השמורה מתחלקת לשלושה חלקים: חלק אחד שפתוח לרווחה לכולם, חלק אחד שסגור ורק קבוצות מסוימות זוכות להגיע אליו וחלק שלישי אליו נכנס רק אדם אחד פעם בשנה (יכול להיות שהתערבב לי כאן משהו מסיפור אחר?...)

בכל מקרה, אנחנו היינו בטיול בשתי השמורות: בשמורה הפתוחה ובשמורה הסגורה. רק בשמורה הסגורה-סגורה לא היינו.. 

ואיזה הבדלים... 

בשמורה הפתוחה נוסעים אוטובוסים, הולכים אנשים באופן חופשי, וכדברי המדריך: הטבע בשמורה הפתוחה משרת את הצרכים של האדם. האדם משתכשך במים, האדם נהנה והטבע עוזר לו בכך. בשמורה הסגורה המצב הפוך: הטבע גדל פרע ללא עזרת בני האדם וללא הפרעות מיותרות. האדם מגיע, בשקט, לא נוגע בכלום, עושה סיבוב ויוצא. 

אתם חושבים שהטבע מרגיש אותנו כאשר אנו כה בשקט? 

המדריך שלנו טוען שכן. לדבריו, אותו האיש שזוכה להכנס פעם בשנה לשמורה הסגורה-סגורה, מדווח על שינויים קיצוניים בין  השמורה הסגורה לשמורה הסגורה-סגורה כאשר באחרונה מתפתחים החי והצומח בצורה מופלאה. 

חי? זה לא ים המוות? 

אז מי שמסתכל היטב יכול להבחין בבעלי חיים מעניינים. 

אחד היצורים המעניינים שאפשר לפגוש בשמורה הוא ברקנית האשל. הברקנית היא ייצור שנראה כאילו נשלף זה עתה מסרט מדע בדיוני או לחלופין מניסוי הנדסה גנטית כושל. מדובר בחיפושית בצבע ירוק מתכתי זוהר. למי שלא מאמין - מצרף לכם תמונה: 

(מתוך ויקיפדיה בערך על ברקנית האשל)

ואם יש ברקנית האשל אתם מבינים שיש גם אשל. הברקנית מטילה ביצים בין חיבורי הענפים של האשל, הצאצאים מחוררים את העץ ונכנסים לתוכו ובקיצור, מדובר בטפיל שחי על חשבון האשל. 

ומה עוד ראינו? 

המשכנו להסתובב בשמורה החלומית וראינו את המעיינות של השמורה. 

היו עוד הרבה דיונים ונושאים חמים כמו: מפעלי הפוספטים והאם המדינה מרוויחה מהם די, תעלת הימים - טוב או רע?, הסכמי מים בין לאומיים עם ירדן, שמרנות אקולוגית שתביא לדעיכה מתמדת או פתיחות ו״קפיצה למים״ שאיש אינו יודע לאן תוביל ועוד ועוד...

ראינו איך השמורה ״בורחת״ לכיוון מזרח. ים המלח מתייבש ו״בורח״ מזרחה, המעיינות מתקדמים אליו מזרחה גם הם.  העצים, הצמחיה ובעלי החיים שועטים כמובן אחר המים. האם זה יוכל להמשיך לקרות לנצח? כנראה שלא. בשלב כלשהו המעיינות יומלחו ואז השמורה תעלם. 

כשהולכים בשמורה רואים שלא מדובר על תהליכים של מאות או אלפי שנים (או כמו שהמדע אוהב לומר מאות מליונים של שנים) אלא מדובר בתהליכים שיארכו שנים ספורות. 

אחרי שהוקסמנו מהשמורה והזדעזענו מהתחזיות השחורות לגבי מצבה, המשכנו בנסיעה של כמה דקות לקומראן. 

למי שלא מכיר מדובר במקום מסתורי ומרתק. בקומראן חיו יהודים שהשאירו אחריהם מגילות. זה העובדות. כל השאר ספקולציות של הארכיאולוגים ותיאוריות שמנסות לפזר את הערפל מעל המקום המוזר הזה. 

הפשטות של הכלים שנמצאו באתר מול הכמות הלא מבוטלת של מטבעות שנמצאה שם, העובדה שלא נמצאו עצמות כלל באתר אך נמצאו בו הרבה כלים מעלה שאלות לגבי סופו של האתר, הכללים החותכים שנמצאו בחלק מהמגילות המעידות על חיים כתיים, כל אלו ועוד מעצימים את המסתורין שנקשר למקום. 

וגולת הכותרת של האתר - המגילות שנמצאו במערה סמוכה לו. האם הן קשורות לאתר? מה הן מלמדות אותנו על  האנשים שגרו שם? 

דבר אחד בטוח: 

המגילות מספקות לנו עותק אותנטי של התנ״ך מלפני כ 2000 שנה. העותק העתיק ביותר שידוע לנו עד כה. מכל ספר, מלבד ממגילת אסתר, נמצאו קטעים ושרידים שתואמים להפליא את התנ״ך כפי שאנו מכירים אותו היום. עותק זה, כך טוען המדריך שלנו, חשוב מאד לדת היהודית: הוא קדום בהרבה לטקסטים הנוצריים ואין צורך לומר שהוא נכתב הרבה לפני שמוחמד חשב לייסד דת חדשה. 

נו טוב, אני האמנתי עוד קודם...

אבל מה עם מגילת אסתר? 

יתכן שמגילת אסתר היתה גם היא בכתובים אך שרידים שלה לא נמצאו אך ניתן להניח שמגילת אסתר לא היתה אצל אנשי קומראן. בערך באותה התקופה בה חיו אנשי קומראן, נעשו מאמצים קדחתניים של חכמי ישראל ״לחתום את התנ״ך״. הכל היה כבר כתוב אבל היה צורך להחליט מי בפנים ומי בחוץ. שיר השירים לדוגמא כמעט ומצא את מקומו בחוץ וחמור מכך היה מצבו של ספר קוהלת. אסתר עשתה מאמצים שהמגילה שכתבו תכנס לתנ״ך (כתבוני לדורות - ביקשה אסתר מהחכמים על פי התלמוד) ולבסוף מאמציה נשאו פרי והתנ״ך נחתם כאשר מגילת אסתר בפנים. יתכן ששוכני קומראן לא היו מעודכנים בהחלטה, לא קיבלו את ההחלטה או שחיו לפניה. 

טוב, יש עוד הרבה מה לכתוב אבל הזמן קצר. רק נציין שזהו אחד הטיולים הראשונים בתולדות דעת (אם לא הראשון...) שהפיזור המורכב לכל רחבי בנימין היה חלק, מהיר וכולם הגיעו הביתה במהירות. 

תודה לדבורה המנהלת שלנו, לשרון שעושה עבודה מעולה מאחורי הקלעים וכמובן - לנעה ולוועדה שלה שתכננו את הטיול המיוחד והמעניין הזה. 

ולסיום - אתגר: 

מי יכול להגיד, מבלי לפתוח תנ״ך ומבלי לגגל, מאיזה ספר לקוחים הפסוקים הבאים? מי יכול גם לנקוב בפרק המדויק? 

רשמי טיול בנים - כ"ג כסלו תשע״ד

מעל פסגת הר הזבל בחיריה - שלום לך גוש דן. התמונה מראה רק חלק מהפנורמה הנפלאה שנראית בעיניים במקום הזה.

סיור בנות חיריה / נווה צדק

עייפים אך מרוצים אנחנו עושים את דרכנו הביתה. עוד דרך ארוכה לפנינו אבל ניתן כבר להתחיל לסכם.

אז איפה היינו?

התחלנו מחיריה, הר ענק של זבל שהופך אט אט לפארק מיחזור. בהר שמענו על מיחזור, שימוש חוזר, הטמנת זבל, קומפוסט ועוד. 3000 טון של זבל יוצאים כל יום מגוש דן ומועברים לנגב להטמנה. הבנו שאם לא נעשה משהו -

טיול בנות סופשנה

הטיול נערך בסימן "מחורבן לגאולה", בשל ימי בין המצרים הקרבים ובאים. תוואי הטיול היה דומה למה שתיאר נדב בפוסט הקודם, על טיול הבנים: התחלנו בעיר דוד, סיירנו בה, עלינו ב"שביל עולי הרגל", עברנו למרכז דווידסון, ומשם לכותל, למכון המקדש ולסיור נוסף ברובע היהודי.

חבל להכביר מילים, כשאפשר להביא תמונות וחוויות מהטיול. את התמונות צילמנו בקבוצה של

אנטיקלסטרופוביה / סיור דעת תשע״ג (בנים)

יצאנו לטיול מלאי מרץ בשלושה אוטובוסים. בעיר דוד פגשנו את המדריכים שלנו והתחלנו לטייל. אני לא יכול לתאר את מה שעברו כל הקבוצות מכיוון שהייתי רק עם קבוצה אחת, אבל אשתדל...

״ככל שמקלפים יותר שכבות חוזרים יותר שנים בזמן״ - אמר לנו אריה המדריך ואנחנו התחלנו לקלף...

זה מהתקופה הצלבנית

ופה רעפים שהשאיר הלגיון העשירי

וזה היה הארמון של