אתמול ביקרנו בחצר התימנית. למי שטרם מכיר - החצר התימנית הוא בית מלאכה לצורפות תימנית מסורתית בשילוב מוזיאון המשמר ומציג פריטים נדירים שהשתמרו מתימן.
לראות הכל ולהבין הכל - ידרשו כמה ימים ואולי יותר אבל בכל זאת, טעמנו והרחנו מעט מניחוחות התקופה.
אז מה היה שם?
הכנת 'סלוף'
הסלוף, הפיתה התימנית המסורתית מאפיינת את השולחן התימני שנים רבות. הבנות הכינו בעצמן את הפיתות ונהנו לאכול ממעשה ידיהן..
הכירות עם הצורפות התימנית
הצורפות התימנית עושה שימוש בחוט כסף דק שמלופף ויוצר דוגמאות עדינות ומרהיבות. את הכל לא יכולנו לראות אבל הספקנו לראות את השלבים הראשונים של יצירת חוט הכסף והזיקוק שלו וגם כמה שחזורים של עבודות עתיקות.
הדרכה במוזיאון
בקומה העליונה, מעל בית המלאכה, יכלו התלמידות לראות פריטים יחודיים ולשמוע מעט הסברים. היו לתלמידות שאלות מעולות והסקרנות היתה רבה! ראינו את ה"שופר התימני" העשוי מקרן של אנטילופה וניסינו להבין מדוע השתמשו התימנים דווקא בו. נותרנו פיעורי פה מול ה"אתרוג התימני" והופתענו לגלות שהתימנים לא כתבו את ספרי התורה שלהם, בדרך כלל, על קלף ("אז זה לא כשר!!!") אלא על גוויל ("אה. אז זה בסדר?").
ראינו גם מאכל תימני מסורתי שלא כל כך השתמר לימינו - הארבה. הכרנו את סימני ההיכר כפי שמופיעים בתורה ובנוסף את הסימן התימני המסורתי - האות ח' שחרותה על גחונו של הארבה (למרות שאני משוכנע שצריך להפוך את הארבה ואז זה הופך לאות כ' = כשר...).
בקיצור - נהננו והחכמנו...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
התגובה תפורסם לאחר אישור המערכת.