יום ראשון, 11 בנובמבר 2018

חג הסיגד - תשע"ט

50 יום אחרי הכיפורים, או כמה ימים קודם, התכנסנו בבית הספר דעת על מנת לחגוג את חג הסיגד, מעט מוקדם מהרגיל. הסיבה: חג הסיגד נפל השנה ביום רביעי בשבוע ובימי רביעי לא מתקיימים לימודים בבית הספר דעת...

אז מה עשינו? 

דבורה הראתה סרטון קצר וקצת הסבירה. לאחר מכן, שרה הסבירה לנו קצת יותר על חג הסיגד וכל כך התרגשנו מההסברים שלה על "ביתא ישראל", על הציפייה לגאולה ועל המשמעות של חג הסיגד. 



אליהו העיר שהמיקום של חג הסיגד, טיילת ארמון הנציב, מתאים לתיאור של עקידת יצחק: "...וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק". המקום ממנו ניתן לראות את הר המוריה לראשונה, כאשר מגיעים מכיוון דרום - מקום מושבו של אברהם, הוא טיילת ארמון הנציב. בחג הסיגד אנו הולכים לטיילת ארמון הנציב ורואים את המקום מרחוק. אומנם אנו קרובים יותר מיהודי אתיופיה בדורות עברו שהיו מביטים, מתפללים ומחכים ממקומם בניכר, אולם עדיין אנו רחוקים מהגשמת חלום חיינו ושאיפותינו הלאומיות והרוחניות.

בפורום הכללי, לא שיתפתי את התלמידות בתובנה המעניינת שלי מחג הסיגד הראשון שהשתתפתי בו לפני כמה שנים. בקבוצה קטנה יותר, סיפרתי לחלק מהתלמידות שכאשר הגעתי לטיילת ארמון הנציב בירושלים לחגוג את חג הסיגד, הרגשתי תחושה קלה של ניכור: על אף האוירה החגיגית, המטריות הססגוניות של הקסים והלבוש המסורתי הלבן, הרגשתי שאני נמצא בארץ זרה. התפילות נשאו בשפה שלא הכרתי ולא הצלחתי להרגיש חלק מהסיפור. 

לאחר כמה דקות, אזרתי אומץ ופניתי לאחד מהאנשים שלצדי. ביקשתי ממנו לתרגם לי בתרגום חופשי חלק ממה שאומרים כדי שאוכל יותר לקחת חלק. לתדהמתי הוא השיב לי שאין לו שום מושג מה הם אומרים... 

פתאום הבנתי שהתפילות לא נאמרות באמהרית. האמהרית היא אומנם השפה המדוברת בחלקים גדולים של אתיופיה אולם התפילות נאמרות בשפת הגעז - שפה שרק אנשי דת ואנשים מלומדים מתמצאים בה. פתאום הבנתי שרוב מוחלט של האנשים סביבי לא מבינים על מה מדובר והתובנה הזאת עזרה לי להרגיש יותר שייך... 

אז - השנה זה כבר לא רלוונטי אבל בשנה הבאה - מוזמנים לטיילת ארמון הנציב כדי לחגוג את חג הסיגד: חג שפעם היה חג של יהדות אתיופיה אבל מזמן הפך לחג של כמיהה יהודית לגאולה שלמה. 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

התגובה תפורסם לאחר אישור המערכת.

קוראים