כאלף ומאתיים מינים של צמחים שונים גדלים בטבעיות. כל צמח והאדמה שלו, כל צמח ושותפיו הטבעיים. ליד כל צמח שלט קטנטן המספר את שמו בצרוף מספר מצומצם של פרטים.
אלינו התלווה מני-מנחם. מני סיפר לנו בנועם על הצמחים. חיבר אותנו לאווירה המיוחדת של המקום ועזר לנו להכיר טוב יותר את הצמחים.
אבל זה לא נגמר כאן. מני לקח אותנו אל הספריה המיוחדת של הגן. הספריה בעיצוב מרהיב מציגה ספרות ענפה בתחום החי והצומח של ארץ ישראל, חרקים, פרפרים וצמחי מרפא. בין לבין משולבים בספריה מוצגים מסקרנים ומעניינים - צמחים מיובשים, חלקי בעלי חיים (קרניים, שריון) ועוד מגוון של דברים שטרם זיהיתי...
בגן הבוטני גם אזור של חקלאות מסורתית הכוללת שומרה, גינות ירק ותבלין וכלים חקלאיים מסורתיים.
קצת במפתיע, נמצאים בגן הבוטני קברותיהם של שלושה אנשים (ועוד כמה שאיננו יודעים מיהם...):
הראשון ניקנור: על קברו נכתב שבקבר נקבר ניקנור שהביא את הדלתות. אני מניח שאתם מכירים את הסיפור ולכן נדלג הלאה...
השני היה יהודה לייב פינסקר. אוסישקין חנך את ״חלקת גדולי האומה״ שהקים כאשר העלה את עצמותיו של פינסקר ארצה וקברם במערת ניקנור. הוא ציווה בצוואתו שיקברו אותו שם. אבל כך זה נגמר עוד לפני שהתחיל: מכיוון שהר הצופים היה מובלעת קודם מלחמת ששת הימים, נגנז רעיונו של אוסישקין וכך נותרה ״חלקת גדולי האומה״ עם קברו של ניקנור, קברו של פינסקר וקברו של אוסישקין.
מה עוד היה לנו?
בגן הבוטני משתדלים לשמור על איכות הסביבה. כוסיות העציצים עשויות אף הן מחומרים אורגניים מתכלים אולם בכל זאת ניתן לעשות בהן שימוש חוזר טרם שיתכלו ויהפכו לחומרי חיפוי קרקע ודישון בגן. התלמידות הכינו משחק נחמד מכוסית של עציץ, איצטרובל וחוט.
היו עוד דברים רבים מאד שלא יכולנו להתעכב עליהם. מתוך אותם פריטים רבים שנמצאים בגן, צדה את עיני ״אבן מיל״ ששימשה כשילוט המודיע על המרחק אותו יש לעבור עד היעד. מעין גרסה מיושנת למדי של WAZE...
לסיכום - נהננו ונשארנו על טעם של עוד...
