משחק הטחנה

המשחק שקיבלו ילדי כיתות ג' בנים בשיעור "משחקי חשיבה" השבוע נקרא בשמות רבים. אחד השמות הידועים למשחק הזה הוא "משחק הטחנה". למה קוראים לו ככה? זה תלוי את מי שואלים. אחת הסיבות היא כי לוח המשחק נראה כמו כנפיים של טחנת רוח. סיבה נוספת גורסת כי המשחק הוא עתיק מאוד, והיו נוהגים לשחק אותו בעת שהביאו את הקמח לטחנת הקמח האיזורית והמתינו לטחינה שלו. וסיבה שלישית שהצלחתי למצוא היא כי בגלל כללי המשחק. במהלך המשחק המשחקים נדרשים להציב את הכלים שלהם במערך של שלושה ברצף על קו ישר. יש מי שאומר שמערך כזה נקרא "טחנה". 

אז מדובר במשחק עתיק מאוד, נמצאו לוחות חרוטים של המשחק שמתוארכים לתקופת האימפריה הרומית. במהלך הדורות נוצרו וריאציות רבות, לכללים. אבל המשותף לכולם הוא שהמשחק הוא "משחק הצבה" (בדומה קצת לאיקס עיגול) ובמהלכו השחקנים מתבקשים להציב את הכלים שלהם במערכים קבועים מראש, ולמנוע מהיריב לעשות זאת בעצמו.

הנה כמה תמונות של הילדים המשחקים ברצינות רבה, מנתחים את המשחק, ומוצאים אסטרטגיות לניצחון. לאחר התמונות אני אביא את כללי המשחק, למי שרוצה להתאמן בעצמו בבית.

הוראות המשחק:

זה משחק לשני שחקנים.

אביזרי המשחק
לוח
9 כלים שחורים
9 כלים לבנים

למשחק שני שלבים: א. הנחת האבנים על הלוח ב. הזזת האבנים עליו
שלב א': הנחת הכלים ("אבנים")
בתחילת המשחק הלוח ריק. כל משתתף מניח בתורו אבן אחת בצבע שלו, בכל נקודת הצטלבות פנויה.
כל שחקן משתדל ליצור רצף של שלוש אבנים שלו בקו ישר. רצף של שלוש אבנים באותו צבע המונחות על קו ישר אחד נקרא "טחנה".
שלב א' נמשך עד ששני השחקנים הניחו על הלוח את כל כלי המשחק שלהם. בשלב זה אסור להזיז כלים שכבר נמצאים על הלוח. שחקן שהצליח ליצור "טחנה" מסיר את אחת האבנים של היריב מהלוח. אסור להסיר מהלוח אבן השייכת לטחנה של היריב, אלא אם כן אין לו על הלוח שום אבן אחרת. אבן שהוסרה על הלוח אינה משתתפת עוד במשחק.
 
שלב ב': הזזת האבנים
לאחר שהסתיים שלב הנחת האבנים על הלוח מזיזים השחקנים את האבנים שלהם במטרה ליצור "טחנות" חדשות ובכך להסיר אבנים נוספות של היריב. בכל מהלך מזיז השחקן אבן אחת בלבד לנקודת הצטלבות פנויה סמוכה למקום הימצאו (התנועה נעשית אך ורק לאורך הקווים ולא באלכסון)
מותר לפתוח "טחנה" ולסגור אותה מיד בתור הבא, וכך ליצור "טחנה" חדשה. אין הגבלה במספר הפעמים שפותחים וסוגרים את אותה "טחנה", ובכל פעם שסוגרים את ה"טחנה" מסירים אבן יריבה מהלוח.
 
סיום המשחק:
המשחק מסתיים כאשר לאחד השחקנים יש רק שתי אבנים או שהוא מכותר בצורה כה הדוקה, כך שאין באפשרותו לזוז.

מי שהסתכל בתמונות בתשומת לב יכול לראות שיש בהן שלושה לוחות שונים: לוח צהוב, לוח לבן, ולוח סגול. על כל הלוחות יש 24 "גומות" - מקומות להנחת כלי המשחק. ההבדל בין הלוחות הוא בקווים הישרים המסמנים מקום שבו אפשר למצוא תחנה.

הנה הלוח שמצאתי בויקיפדיה: 

 

זה הלוח הלבן בתמונות. בלוח הצהוב מחוברים גם האלכסונים:

מי שמסתכל היטב בלוח יכול לראות שיש כאן טריק. במערך הכלים הזה השחקן שתורו לשחק יכול לסגור "טחנה" בכל צעד, למנוע מהיריב לסגור טחנות משלו, ובסופו של דבר לנצח. סידור כזה לא קורה במקרה ולא תוך כדי משחק רגיל. זה סוג של חידה שהציגו התלמידים תוך כדי ניתוח המשחק בשיעור.



בלוח הסגול יש מערך קווים קצת שונה. הילדים שיחקו, אבל גם התבקשו למצוא טכניקות ואסטרטגיות לניצחון, וכן מה ההבדלים בין הלוחות. מתברר שיש הבדלים כאלה, וחלקם אפילו משפיעים מאוד על השיטה שעל השחק לנקוט בדרך לניצחון.