השבוע העברנו שיעור מיוחד בנושא התכלת. את השיעור העברנו אביחי ואני (נדב) והוא היה שילוב של זאולוגיה, כימיה וכמובן - יהדות.
דבר מיוחד נוסף הוא הרכב התלמידים בשיעור: כיתות ד׳-ה׳ ממרכז דעת וכיתה ו׳ מבית הספר היסודי בעפרה שהצטרפו אלינו לשיעור המיוחד.
בתחילה ניסינו, בעזרת המקורות, להתחקות ולזהות את התכלת המקראית. קיבלנו רמזים מהגמרא במנחות, נעזרנו במקורות שונים וצעדנו בדרכם של האדמו״ר מראדזין ושל הרב הרצוג.
בהמשך, ניסינו להפיק בעצמנו את צבע התכלת מבלוטות צבע מיובשות (ומסריחות..) של חילזון התכלת, ארגמון קהה קוצים.
(בסוגריים: ישנם סוגים שונים של ארגמון. הסוג קהה קוצים הוא סוג שהקוצים שלו הם קהים, כלומר, לא חדים. הקוצים אינם כהים)
זהו ארגמון קהה קוצים. לצורך ההשוואה, כך נראה ארגמון חד קוצים:
אז איך מפיקים את הצבע?
הרתחנו מים שלתוכם הכנסנו את הבלוטות יחד עם חומר נוסף (הסבר בהמשך..)
לאחר שהמים רתחו, הכנסנו עוד חומר (גם עליו נרחיב קצת בהמשך) ואז הכנסנו את הצמר אותו רצינו לצבוע.
בשלב זה, אני מוכרח להודות שצבע הצמר, או הנוזל שבתוכו ׳שוחה׳ הצמר, לא כל כך מזכיר צבע של תכלת.
בעוד הצמר בכוס עם הנוזל, העמדנו את הכוס עם הנוזל על אדן החלון שטוף השמש.
גם עכשיו לא קרה דבר. היה חסר עוד קצת חמצן כדי שהתהליך יתרחש. כאשר הוצאנו את הצמר מהנוזל >>>
הוא כבר התחיל קצת להכחיל וכאשר אביחי שפך עליו מים הוא קיבל את הגוון הנכון:
אז מהם החומרים שהשתמשנו בהם חוץ מהתכלת?
ראשית בכדי להמיס את הבלוטות השתמשנו בחומר בסיסי מאד. בהמשך, לאחר שהבלוטות נמסו בממס, עדיין לא היה ניתן להשתמש ב׳צבע׳ שנוצר. שימוש בצבע היה עלול לגרום לצמר עצמו לנזק. הוא היה עלול להמיס גם אותו. כדי להתגבר על הבעיה (בטח הבנתם: יש לנו צבע מעולה אבל בסיסי מאד ברמה שלא ניתן להשתמש בו) סתרנו את הבסיס בעזרת חומצה חזקה. כעת היה אפשר להשתמש בצבע ולהכניס לתוכו את הצמר.
בדקנו את רמת ה ph של הבסיס ושל החומצה והשוונו לרמה של ה ph של הרוק שלנו. כל אחד שם חתיכה קטנה של נייר לקמוס בפה ובדק את הערכים שלו על פי הצבע שהתקבל.
לסיכום - תודה לאביחי על השיעור המעניין כתמיד. אני לא יודע אם אתם יודעים אבל חלומו של כל מורה בדעת זה לעבור בעצמו את אחד הקורסים שהתלמידים עוברים. אתמול קיבלתי טעימה...
