ללא רחמים - משימה לכיתה ה2-3 / הרב יעקב פלג

קרא את הסיפור והשב על השאלות:

ללא רחמים / וויליאם דה-מיל

בחוץ: ביערות התחממו בשמש אוקטובר – בליל-גוונים של עצים, אוויר גדוש ניחוחי-סתיו, וריחה החריף, המעורר של אדמה לחה, מכוסה עלי-שלכת. בפנים: גבר יצא מחדר-הרחצה, נכנס לחדר-המגורים המרוהט בפשטות מודגשת, ניגש לארון-קיר השקוע בקורות-הארנים של כותל בניין ההרים
והצטחק צחוק נתעב. היה זה ארונו הפרטי, הננעל על-ידי בריח קפיצי, ובו שמר את הרובים, התחמושת, חכות, מכשירים שונים ומשקאות חריפים. אפילו לאשתו לא היה מפתח לארון, כי ג'אדסון וואב אהב את חפציו האישיים והרגשת-עוול עמוקה תקפה אותו אם נגעה בהם יד זרה. דלת הארון היתה פתוחה; הוא ארז את חפציו לקראת החורף ובעוד דקות מועטות ייצא בדרכו חזרה לציביליזציה.

כאשר התבונן במדף, עליו עמדו בקבוקי המשקאות, היה שוב צחוקו כלל וכלל לא נעים. כל הבקבוקים היו פקוקים וחתומים, פרט ל"רבע" של בורבון אשר הועמד כפתיון מלפנים וכוס לוויסקי לצידו. בקבוק זה לא היה מלא, אפילו לא כדי מחציתו. כאשר לקח אותו מן המדף, קראה אשתו מחדר המיטות הסמוך:

-        אצלי הכל ארוז, ג'אדסון. האם אלאק לא בא עדיין לנתק את המים ולקחת את המפתחות?

אלק גר במרחק מיל אחד מכאן, במורד הכביש, ושימש שומר בתיהם של תושבי העיר כאשר לא נמצאו במקום.

-        הוא למטה, באגם, מוציא את הסירות מהמים. אמר שיחזור בעוד חצי שעה.

מארציה נכנסה לחדר, נושאת את מלתחת-הבגדים שלה. בראותה את הבקבוק בידי בעלה, נעצרה מופתעת.

-        ג'אדסון, – אמרה בתוקף – אינך מתכוון ללגום לגימה בשעה עשר בבוקר?

-        את טועה בי, יקירתי, – הוא צחק צחוק עצור – איני מוציא שום דבר מתוך הבקבוק. אני רק מכניס לתוכו "קפיץ" קטן.

כפו הקפוצה נפתחה. הוא הניח על השולחן שתי גלולות לבנות קטנות והחל חולץ את הפקק מבקבוק הוויסקי. עיניה התכווצו כשהשגיחה במעשהו. היא למדה לירוא את הנעימה הזאת בקולו, אותה נעימה שהשתמש בה, שעה שהתכונן "להכניס קפיץ" באיזה עסק מסחרי. -זה שפרץ לארוני בחורף שעבר וגנב את הליקר שלי, ינסה בוודאי לעשות שנית ברגע שנסתלק מכאן, – המשיך – אלא שהפעם יתחרט במקצת... נשימתה נעתקה למראה התנהגותו האכזרית, נוטרת הנקם. הוא הכניס את הגלולות אחת אחת לתוך הבקבוק והרימו כדי לראותן נמסות.

-        מה הן? – שאלה – משהו שיגרום להקאה?

-        ואיזו!  - הוא נראה מוקסם כשהפך את הבורבון הטהור לסם-מוות – מכל מקום, איש עוד לא מצא לזה תרופה. אם זה נכנס, הדבר בטוח.

הוא פקק את בקבוק-הנקם והניחו שוב על המדף ליד כוסית הוויסקי.

-        עבודה נקייה, – העיר בקורת רוח – ועתה, מר גנב, אם תתפרץ – שתה נא לרוויה; הפעם לא תהא עיני צרה בך.              פני האישה החווירו.

-        אל תעשה זאת, ג'אדסון, – היא התנשמה כבדות – זה איום; זהו רצח!

-        אם אני יורה בגנב שפרץ לביתי בכוח, אין החוק מכנה זאת בשם רצח, - השיב בקול גס – כמו כן, השימוש ברעל-חולדות הוא דבר חוקי בהחלט. הדרך היחידה, בה יכולה חולדה להיכנס לתוך ארון זה, היא על-ידי שבירתו. מה קורה אחר-כך – עסקה הוא ולא עסקי.

-        אל תעשה זאת, ג'אדסון, – ביקשה – החוק אינו מעניש על גניבה במחתרת במוות; איזו זכות יש לך...

-        כאשר המדובר הוא בהגנת רכושי, אני מחוקק בעצמי את חוקי!

קולו העמוק העלה על הדעת נהמת כלב גדול, מתריס בזעף לנוכח סכנת אובדנה של עצם.

-        אבל כל מה שעשו לא היה אלא גניבת מעט ליקר, – התחננה היא – וודאי אילו נערים בשעת משחקם. הם לא גרמו כל נזק ממשי.

-        לא זה העיקר, – אמר ג'אדסון – אם אדם עוצר אותי ושודד ממני חמישה דולרים, יחרה לי הדבר ממש כאילו לקח מאה. גנב הוא תמיד גנב.

היא עשתה נסיון אחרון:

-        אנו לא נהיה כאן עד לאביב הבא, אינני יכולה לשאת את המחשבה אודות מלכודת-המוות הממתינה פה כל הזמן, שער בנפשך שמשהו יקרה לנו, ואיש אינו יודע על...

הוא צחק שנית  לרצינות שבה קיבלה את הדבר.

-        אנו ננסה את מזלנו בעניין זה, – אמר – את ערימת הכסף שלי צברתי על-ידי שסיכנתי מזלי, שיחקתי עם הגורל. אם אמות, רשאית את לעשות כרצונך. החומר יהיה שלך.

היא ידעה, כי אין כל תועלת להתווכח אתו. תמיד היה חסר-רחמים בכל הנוגע לעסקים ולגבי כל מי שעמד בדרכו. היא פנתה אל הדלת החיצונית באנחת-תבוסה.

-        ארד עם הכביש ואפרד ממשפחת-האיכר, – אמרה בשקט – תוכל לקחת אותי שם.

היא החליטה לספר לאשתו של אלק. מישהו חייב לדעת.

-        אוקיי, יקירתי, – הוא צחק בטוב-לב – ואל תדאגי לגנב המסכן שלך. אדם אינו נפגע, אלא אם כן היה ראוי לכך.

היא ירדה בשביל והוא החל סוגר את דלת הארון; ואז נעצר, נזכר בנעלי-הציד שלו המתייבשות בחוץ על המרפסת בארון. הוא השאיר את הדלת פתוחה ויצא לקחתן מעל שולחן האיכרים הכבד שבאכסדרה, שם עמדו ליד תרמילו ומעיל-ההרים שלו.  אלק היה הולך ובא מן האגם ונופף לו בידו מרחוק. לשמע צעדיו הכבדים של ג'אדסון, הפקיר חולד הרים את הצנובר, שהתכונן לצרף למחסנו שבקיר-החדר, ונעלם במהירות-הבזק. ג'אדסון לקח את נעליו ובפנותו, דרך על הצנובר. רגלו מעדה, הוא התמוטט וראשו נחבט בשולחן הכבד.  אחרי דקות מספר החלו חושיו חוזרים אליו. זרועו החסונה של אלק תמכה בו. הוא היה שרוע על רצפת-המרפסת וקול נעים אמר:

-        זה כלום, מיסטר וואב; שום דבר לא 'תחתכת. רק 'תעלפת לרגע. הנה, שתה מזה; זה יחזיר 'תך לעניינים.        

כוס וויסקי קטנה נלחצה אל שפתיו. מוכה סנוורים היה עדיין וחושיו מתעלפים  

                                   למחצה. פתח שפתיו ושתה.

1.     הסבר  על פי הביטויים המודגשים כיצד בונה הסופר דימוי מרושע לגבור.

2.     אם היית שופט,  איזה גזר דין היית נותן למעשהו של ג'אדסון?

3.     תן כותרת אחרת לסיפור.

4.     כיצד תפסוק במקרים הבאים:

א.     ראובן התאמן בקליעה למטרה, וירה בשמעון שנכנס בלי רשות לשטחו.

ב.      לוי שם רעל לפני חתולו של יהודה.  החתול אכל ומת.

ג.      יששכר נכנס לביתו של ראובן, אכל שוקולד מורעל, ומת.

בהצלחה!